מי הם המורים שלנו?

מי הם באמת מורי הדרך שלנו? נהוג לחשוב שמורינו הם האנשים שמעוררים בנו השראה – אלה שאנו מבקשים להידמות להם, ללמוד מהם כיצד ראוי לחיות ולהנהיג. אני מבקשת להציע נקודת מבט נוספת. מורי הדרך שלנו אינם רק האנשים שמלמדים אותנו כיצד נכון לנהוג. לעיתים קרובות, דווקא הם שמלמדים אותנו כיצד איננו רוצים לנהוג. כאשר אנו פוגשות התנהגות שסותרת את ערכינו, את תחושת היושרה שלנו או את כבוד האדם שבו אנו מאמינות, מתעוררים בנו באופן טבעי כעס, כאב, אכזבה או תסכול. אלה רגשות אנושיים לחלוטין. אולם דווקא ברגעים הללו טמונה תובנה. התנהגות שמונעת ממניעים שונים מאד משלנו, שמתנגשת בערכים היקרים לנו יכולה להפוך למקור העמוק ביותר של מוטיבציה לשינוי. היא מזמינה אותנו לברר מחדש מי אנחנו, מה מניע אותנו, באילו ערכים אנו מבקשות להיאחז, ואיזו דרך אנחנו בוחרות לסלול. כאשר אנו מסוגלות להתבונן במתרחש בשקט, לזהות את התגובות האוטומטיות שלנו מבלי להיסחף אחריהן, נפתח בפנינו מרחב של בחירה. במרחב הזה אנו מגדירות לא רק את הדרך שבה נרצה ללכת, אלא גם את הדרכים שבהן איננו מוכנות עוד לצעוד. דווקא האנשים הרחוקים ביותר ממני במניעיהם, בערכיהם ובהתנהלותם, עשויים להיות המורים החשובים ביותר שלי. לא משום שאני מבקשת להידמות להם, אלא משום שהם מחדדים עבורי, בכל פעם מחדש, מי אני מבקשת להיות.