רְשִׁימָה שְׁחוֹרָה

כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ פַּעַם אִמִּי וַאֲנִי בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַיָּשָׁן בְּכִכַּר מַגְּנֵס וְהִתְבּוֹנַנּוּ בְּאָחִי וַאֲחוֹתִי מִתְחָרִים בְּטִפּוּס בְּסֻלַּם הַמִּגְלָשָׁה, תּוֹפְסִים בְּכַפּוֹת יָדַיִם דְּבִיקוֹת בָּעַמּוּדִים הַחֲלוּדִים, הִיא בָּחֲרָה לוֹמַר: “Tamar, if you are too open minded, your brains fall out.” קָשֶׁה לוֹמַר אִם אוֹתוֹ סַפְסַל עֵץ יְרַקְרַק עַל שֵׁם מַר וּגְבֶרֶת בּוֹנֵי הַשְּׁכוּנָה עֲדַיִן מֻנָּח שָׁם, אֲבָל הַבְּרֵיינְס שֶׁלִּי עוֹד מֻנָּחִים בִּמְקוֹמָם. לֹא יָרַדְתִּי מֵהָאָרֶץ, לֹא יָצָאתִי עִם חָסִיד בֶּעלְז, לֹא הִצְבַּעְתִּי לְמִפְלֶגֶת יָמִין קִיצוֹנִית, לֹא צָרַכְתִּי סַמִּים כְּבֵדִים, לֹא אָכַלְתִּי פֵּרוֹת יָם, לֹא שָׁכַבְתִּי עִם אִשָּׁה, לֹא קִעְקַעְתִּי אֶת כָּל הַגַּב שֶׁלִּי, לֹא הִשְׁתַּזַּפְתִּי טוֹפּ־לֶס. עוֹד לֹא.