עֵמֶק קַנְגָּרָה

קַו דַּק מְחַבֵּר בֵּין הַחֹשֶׁךְ הַמַּחֲנִיק בִּמְעָרַת הַחָרִיטוּן (תִּנְשְׁמוּ לְאַט, אֵין פֹּה מַסְפִּיק חַמְצָן לְכֻלָּם!) לְסוֹף הַשְּׁבִיל עַל קְצֵה הַצּוּק הַצּוֹפֶה לְעֵבֶר עֵמֶק קַנְגָּרָה. כְּמוֹ פְּקַעַת הֲדוּקָה שֶׁל צֶמֶר מְחֻסְפָּס הַקָּצֶה שֶׁלּוֹ נֶאֱחָז בְּגִיל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בְּזִיז סֶלַע בַּמְּעָרָה, תָּפוּס בְּבֶהָלָה, וְהִשְׁאִיר אוֹתִי כְּבוּלָה. בַּסִּבּוּבִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַסְּלִיל מִתְרוֹפֵף הַמֶּתַח שֶׁעוֹד נוֹתַר בּוֹ כְּשֶׁהַחוּט מְלַוֶּה בְּדַרְכּוֹ אֶת הַשְּׁבִיל בֵּין הָעֵצִים הָאוֹסְטְרָלִיִּים לְגוּרֵי הַקֶּנְגּוּרוּ שֶׁחוֹצִים אוֹתוֹ בְּנִתּוּר קַל. פְּסֵיפַס צַמְּרוֹת עֵצִים רָחָב מִכְּדֵי שֶׁהָעַיִן הָאֱנוֹשִׁית תּוּכַל לִתְפֹּס. בְּלִי הֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת הִתְעוֹפֵף הַחוּט וְהִשְׁתַּחְרֵר כְּלֹא הָיָה.