לכל שירי חרבות ברזלחזרה למימד היצירה

מתוך נשמתי בחמלה

לֹא בַּשָּׁמַיִים הִיא

מִלְחָמָה – הִיא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. הַהֶפֶךְ מִמִּלְחָמָה זֶה שַׁלְוַות נֶפֶשׁ, זֶה הַטֶּבַע, זֶה אֱלוֹהִים, מַשֶּׁהוּ טְרַנְסְדֶנְטָלִי לֹא אֱנוֹשִׁי. בִּכְלָל, הִיא לֹא מַשֶּׁהוּ הָאֱנוֹשׁוּת הַזֹּאת. כְּדַאי לַעֲשׂוֹת אִיתָּהּ תֵּיאוּם צִיפִּיּוֹת, וְלִבְחוֹר מִתּוֹכָהּ בְּפִּינְצֵטָה אֶת הַיּוֹפִי וְאֶת הָאוֹר. גַּם מִילִּים הֵן מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הֵן נִגְמָרוֹת, שָׁם כְּדַאי לְהַקְשִׁיב – אוּלַי נִזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.
תמר אלרם